פסק-דין בתיק ת"א 6193-02-10

1. בפני תובענה לתשלום פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: " חוק הפלת"ד"), שהגיש התובע (יליד 15.04.80) כנגד הנתבעת, כמבטחת הרכב בו נהג בעת תאונת דרכים שאירעה לו ביום 25.04.08 (להלן: " התאונה"), בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה.  לטענתו, נפגע בעמוד שדרה צווארי ומותני, והוא סובל מפגיעות אלה עד היום.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחבות ולכיסוי הביטוחי לאירוע התאונה. המחלוקת סבה על גובה הנזק.

בעניין זה ביקש התובע תחילה מינוי של מומחה מטעם בית המשפט - כשהוא מבקש לסתור את קביעת המל"ל שקבע לו נכות צמיתה בשיעור 10%.

לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב, נעניתי לבקשה, תוך הטלת הוצאות המינוי על התובע.

בתגובה ביקש התובע לבטל את המינוי משיקולים כלכליים, וכך נעשה.

2. בסופו של דבר, ביום 05.10.10, במעמד הצדדים ולבקשת הנתבעת, קבעתי כי התנהלות התובע בעניין זה לא הייתה ראויה, והוריתי על מינוי מומחה בתחום האורטופדי להערכת נכותו הצמיתה של התובע, ובין היתר משום שמהחומר שהוצג נראה כי התובע נפגע בגבו גם בתאונה קודמת וגם באירועים אחרים, שקדמו כולם לתאונה נשוא התביעה.

3. המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, ד"ר פלאח מאזן, מצא כי לא נותרה לתובע נכות בעמוד השדרה הצווארי. זאת בהתבסס, בין היתר, על תנועות הצוואר החופשיות - באופן בולט - שנראו תוך כדי שיחת-אבחון (אנמנזה) עם התובע, והשוללות את ההגבלה המופגנת בבדיקה האקטיבית. חיזוק למסקנה זו מצא המומחה בכך שתלונות התובע לאחר התאונה היו מועטות מאד, ולא היה צורך בבירור רנטגני או בקבלת טיפול רפואי מכוון לצוואר ( עמ' 6 לחוות הדעת מיום 22.06.11).

4. עם זאת, מצא המומחה הגבלה קלה עד בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני. גם כאן חזר המומחה והדגיש את הפערים הגדולים בין הממצאים האובייקטיביים, כמו גם תנועות התובע בשעה שאינו מודע לכך שהוא נבדק, לעומת תלונות התובע בעל פה, ואת ניסיונו של התובע להעצים את הממצאים עליהם הוא יכול להשפיע בזמן הבדיקה ( עמ' 7-8 לחוות הדעת).

המומחה גם הדגיש את הסתירה בתלונות התובע, כאשר התלונן על כאבים בגב תחתון מימין, בעוד בלט הדיסק L4-5שהודגם בבירור הרנטגני נוטה לשמאל; וסתירה נוספת בדיווח על ירידה היקפית בתחושה לאורך רגל שמאל, ללא כל הסבר אנטומי בבדיקות העזר או עדות אחרת לכך. סתירה נוספת מצא המומחה, בהפרש הגדול והלא מוסבר בין מבחן לסג בישיבה לבין מצב שכיבה. מפער זה הניח המומחה כי הוא " ומכוון "להגברה" של המצב האמיתי ע"י הנבדק" ( עמ' 8 לחוות הדעת).

המומחה מציין, כי בניגוד לדיווח התובע בפניו, נפגע התובע בתאונה קודמת ביום 16.02.07 בגינה התלונן על כאבים בגב תחתון, וקיים דיווח של האורטופד ד"ר סלאמה יוסף על הגבלה קלה בתנועות ורגישות בניקוש עמוד שדרה מותני ( עמ' 7 לחוות הדעת).

המומחה חיווה דעתו כי מקורם של ממצאים מסויימים הנו מולד ולא בתאונה (כך לדוגמא רפלקס פיקה ירוד).

5. על יסוד הממצאים האמורים, הגיע המומחה לכלל מסקנה לפיה יש לכמת את נכותו של התובע, בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני שנגרמו כתוצאה מהתאונה נשוא הליך זה - בשיעור 5% לפי סעיף 37(7)(א-ב) לתוספת לתקנות המל"ל.

למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה והוא לא זומן לחקירה על חוות-דעתו.

6. כידוע, לא בהכרח קיימת חפיפה בין הנכות הרפואית לתפקודית, ובין שתיים אלה להשפעת הנכות על כושר ההשתכרות (הגריעה מכושר ההשתכרות). יש לבחון כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו, תוך מתן משקל מתאים לסוג הנכות ולאפשרות שזו אכן תשפיע על תפקוד הנפגע ועל כושר השתכרותו.

ראה: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(2) 792; ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו, ניתן ביום 25.7.10.

7. נכותו הרפואית של התובע עומדת על 5%, כאמור ומקורה אורטופדי. לנכות כזו, על אף היותה נמוכה, עשויה להיות משמעות תפקודית, כאשר התובע עובד בעבודות פיזיות - בבנייה/תפסנות וכדומה.

במכלול השיקולים יש מקום גם להנחה, לפיה התובע עלול להתקשות למצוא מסלול תעסוקתי אחר, שאין בו רכיב פיזי בולט, לנוכח העובדה כי הוא חסר השכלה ו/או הכשרה מקצועית אחרת.

על רקע זה, כמו גם התנהלות התובע אצל המומחה, והראיות שהובאו בפני, יש לבחון את נזקיו של התובע.

הנזק